דגאני נ' חברת עומר אינטרנאשיונאל בע"מ ואח'

החלטה

התובע הגיש מסמך הנושא כותרת "הודעה בקשה" - ברם למעט בקשה כי מותב זה יפסול עצמו, קשה להבין באופן ממוקד מה עוד מבוקש.

באשר לבקשה לפסילת המותב - איני רואה מקום לקבל בקשה זו ואתייחס לבקשה ככל שניתן להבין הנמקתה, מכלל המפורט בעניינים השונים;

אכן, התקיימה ישיבה בלשכתי עם נציגי שני הצדדים ללא באי כוחם אך הדבר היה בהסכמת אותם צדדים אשר אף ניתנה בנוכחות באי כוחם שהמתינו באולם, לא מחו וכן ועודכנו מיידית בתוכנה.

אין אני מוצאת שמתן הצעה לפשרה מהווה עילה לפסילת המותב וכדבר שבשגרה נוהג בית המשפט ליתן הצעת פשרה אגב ניהול תיק, מקום בו הוא סבור שיש מקום לכך. הצדדים רשאים לסרב לפשרה ואין בסירובם זה להשפיע על התוצאה שתינתן בהתאם לדין ועל יסוד הראיות שתונחנה בפני בית המשפט.

באי כוח הצדדים לא נכחו באותה פגישה, בהסכמת מרשיהם, אשר נוכחו, כבית המשפט, שלא ניתן לנהל כל דיון ענייני לאור אופן ההתנהלות באולם. ככל שלב"כ התובעים הסתייגות מכך היה עליו להעלותה על אתר וייתכן שאת תלונותיו בעניין זה עליו להפנות למרשו אשר ביקש (כמו גם מר עג'לוני מטעם הנתבעים) - לנסות לקדם פשרה כאמור ובדרך זו.

מכל מקום, מי מהצדדים לא התבקש לקבל כל החלטה על אתר ויכול היה להיוועץ בבא כוחו ואכן בסופו של יום עלה מהודעות הצדדים כי לא התקבלה פשרה.

באשר לטענות כי יש לפסול מותב זה מחמת אי מתן החלטות - קשה להבין מאופן ניסוח הבקשה מה בדיוק הטענה ומה יש עוד להשלים.

בתיק זה הגישו הצדדים בקשות רבות ושונות כאשר בחלקן לא היה ניתן לדון במשך התקופה בה הועבר תיק הנייר לערכאת הערעור, בעניין החלטות ביניים שניתנו. עקב מספרן הרב של הבקשות והתקופה בה לא היה ניתן לטפל בהן ועל מנת שלא יישמטו דברים הדורשים טיפול - הוריתי להגיש תמצית הבקשות בהן עוד נדרשת הכרעה טרם לקדם משפט שנקבע למתן הכרעה בכל שעוד נדרש. הבקשות אכן נדונו בדיון מיום 4.2.10. (כך בין השאר ניתנה שם רשות לב"כ התובעים לעיין בתיק מיסוי מקרקעין, וניתן להניח שכל בקשה נוספת לעיין באופן דיווח "על" או "של" מי מהחברות ברשות אחרת, או אי קיום החלטה קודמת - הייתה נידונה לו הייתה מועלית אז).

ככל שלא קוימה החלטה שניתנה באותו קדם משפט מורחב - ממילא ניתן לשוב ולפנות באופן מסודר.

וככל שלא נדונה עד היום בקשה כלשהי וקיים טעם מספק מדוע לא הועלתה במועד ומדוע יש לדון בה כעת - ניתן כמובן לשוב ולפנות.

נראה כי מיותר לציין שאי מתן החלטה בבקשה זו או אחרת- ככל שהועלתה במועד ולא הוכרעה אינה מהווה עילה לפסילה ויסודה למרב בשגגה.

באשר לטענות שהועלו בדבר אי הפקדת כספים -

ב"כ הנתבעים ציין כי ההפקדה החסרה תושלם עד למועד ההוכחות. מאחר שב"כ התובע לא העלה עניין זה בפתח דיון ההוכחות הונח כי אכן הדבר נעשה. ככל שלא הושלמה ההפקדה, ברי כי התובעים רשאים להגיש כל בקשה רלוונטית וזו תידון. בבקשה זו יפרטו מה הופקד עד כה ומה לטענתם חסר, בהתאם להחלטות שניתנו, הכול תוך הפניה להחלטה הרלוונטית.

ככל שבית המשפט הוטעה באשר לסכום דמי השכירות - אף בעניין זה ניתן להגיש בקשה, ככל שהדבר נדרש. יוער עם זאת, כי מאז ניתנה ההחלטה על ההפקדה עלה שהתובעים מצידם משכירים חלק אחר בנכס (בו טרם הוכרעו זכויות הצדדים), כאשר בעניין זה לא ניתנו הוראות על הפקדת דמי השכירות המתקבלים על ידם. לפיכך, אף אם דמי השכירות המתקבלים בפועל אצל הנתבעת 2 הם גבוהים יותר מהסכום שנמסר לבית המשפט, לא ברור כי תינתן הוראה להפקיד גם את הסכום הנוסף - מקום בו אין הוראה להפקדה נגדית מטעם הצד האחר העושה אף הוא שימוש בחלק מהנכס.

אין אני מוצאת להידרש לטענות שמועלות בהודעה ואשר נראה כי מקומן בסיכומים שיוגשו בתום שמיעת הראיות. כך לדוגמא טענות באשר להיקף זכויות הנתבעת 2 בנכס, אופן כניסתה אליו, משמעות המילה "שוחד" שנזכרה בעדות, משמעות הכרעת כב' השופט רובין וכיו"ב טענות.

דין עניינים אלה להיות מוכרעים בפסק הדין ולא הובהר מה פשר העלאתם כעת וכיצד הם נוגעים לבקשה.

להבדיל מגישת התובעים אשר טוענים כי מדובר בתיק "פשוט שחור על גבי לבן" - עולה בפועל כי במשך שנים מתנהלים דיונים באותו עניין ואף לאחר שמעל לעשרה שופטים נדרשו אליו - זה טרם הגיע לקיצו. בתיק ממין זה אכן סברתי כי מוטב שתידון הבעלות ולא השימוש (דיון ישיר בסוגיית הבעלות מחייב מטבע הדברים הגשת תביעה בבית המשפט המחוזי).

באמירה כי מוטב לדון בבעלות אין כל פסול ואין גם למנוע מתן הכרעה בעניין השימוש (על ההכרעות בגררה שתידרשנה לכך) - כל עוד הצדדים בוחרים שלא לפנות לערכאה האחרת.

לנוכח ההליכים המרובים שהתקיימו בעניין הנכס בפני מותבים שונים, נראה כי טוב יעשו הצדדים אם יקדמו בירור התביעה לגופה וזאת משהוחל סוף סוף בשמיעת הראיות.